הסטוריית תחביב גידול דגי נוי
ברוך מור
היום הכל נראה לנו כל כך פשוט, הולכים לחנות הקרובה, קונים מיכל זכוכית בכל גודל ועיצוב, מוסיפים פילטר איכותי מסוג זה או אחר, חימום, ועוד כמה אביזרים זולים וההתקנה הסתיימה. לאחר סיום מחזור החנקן, שהיום כל חובב מתחיל מכיר ויודע מהו, הולכים שוב לחנות ורוכשים דגים טרופיים שהגיעו מהאמזונס או דגים שהגיעו מאחד האגמים הגדולים של אפריקה או אפילו מאחד הנחלים המקומיים בדרום מזרח אסיה ומתחילים לגדל אותם ליופי. יש שיוסיפו צמחים טרופיים ו-CO2 ויש את אלה שבכלל ילכו על הצד המלוח וירכשו מקרר, פורק חלבונים, רפיוג'ם ויוסיפו דגי מים מלוחים ואפילו אלמוגים ושושנות מים מיוחדות מהריפים הכי אקזוטיים בעולם. אז זהו, שפעם זה לא היה כל-כך פשוט. רוצים לדעת איך הכל התחיל?! תתחילו לקרא?
אז ככה, הכל התחיל לפני כ- 4000 שנה או בעצם כ- 2000 שנה לפני הספירה, אז תרבויות קדומות כמו השומרונים, המצרים, היוונים והרומאים החלו להחזיק דגים בשבי. כמובן שבאותה תקופה לא חשבו על זה שהם הראשונים לגדל דגי נוי וכי התחביב הנ"ל יהפוך לתחביב השני הכי נפוץ בעולם לאחר תחביב הגינון ואפילו לפני איסוף בולים! אותם תרבויות עתיקות החזיקו את הדגים לצרכי מאכל בלבד. בקברות הפרעונים ניתן לראות ציורי קיר המתארים את אופן לכידת ואחזקתם הדגים על גדות הנילוס ואף במכלאות שמחוץ לנהרות.
הראשון לתעד את מדעי הדגים (ICHTHYOLOGY) היה אריסטוטל (ARISTOTLE) שעשה זאת כבר בשנות 384-322 לפנה"ס, הוא החל להגדיר ולתעד מנהגיהם של דגים מקומיים בלבד.
הרחק מעבר לתרבויות אלה, במזרח הרחוק החלו להחזיק קרפיונים מוזהבים, שהם בעצם אבותיהם של דגי הזהב של ימינו שעברו טרנפורמציות והכלאות רבות מאז ועד היום. הקרפיונים הוחזקו לצורכי נוי בבריכות דגים מלאכותיות כבר במאה העשירית לספירה. ישנם תיעודים המורים כי דגי זהב הוחזקו עוד בשושלת סונג הסינית (960-1279) . בשנת 1136 הקיסר הסיני היו-סונג ( HIAU TSUNG) החל להרבות את דגי הזהב בסביבה מבוקרת, לאחר מספר שנים דגי הזהב צוברים תאוצה והופכים לתחביב של הרבה בתים מהאצולה הסינית. בשנת 1510 דגי הזהב כבר לא נחשבו לתחביב יוקרתי והפכו לדבר נפוץ בכל דרום מזרח אסיה ובעיקר בסין וביפן. לקראת סוף המאה, בשנת 1596 הופץ הספר הראשון בנושא שנקרא " מאמר על דגי זהב". בשנת 1616 דגי הזהב החלו להגיע ליפן, היפנים הפכו במהרה למאסטרים בנושא, ועד היום הם אחד היצואנים הגדולים ביותר של דגי זהב איכותיים.
מכאן נרוץ כמה מאות קדימה, באמצע המאה השמונה עשרה, החלה שיטת ה"אקווריום המאוזן", כאשר צמחים צפים הוכנסו לאקווריום בכדי לסלק רעלים ודגים מנקים הוכנסו בכדי לנקות את קרקעית האקווריומים. ניתן לומר כי המאה ה- 19 היא בעצם המאה בה החל תחביב האקווריומים המודרני. כבר בתחילת המאה ה- 19 , בתקופה הויקטוריאנית, ניתן לראות אקווריומים מקושטים ומעוטרים בזהב, ברונזה ונחושת. באותה תקופה החזיקו דגי מים קרים ודגים מקומיים בלבד והערכתי היא שהדגים הוחלפו בקצב מהיר משום שלא הייתה פילטרציה וכיו"ב. מאוחר יותר, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ידוע על מספר אקווריומים מאוזנים יחסית בגרמניה של אותם שנים. באותן שנים החלו מחקרים מדעיים להוכיח כי ישנה חשיבות מכרעת להוספת צמחים מים לאקווריומי הדגים בכדי לשמור על סביבה מחומצנת ובריאה לדגים.
רק בשנות ה- 20 למאה הקודמת החל תחביב גידול הדגים באקווריומים להתהוות למה שאנו מכירים כיום. באותם שנים החלה חברת מטל (MATTEL) האמריקאית למכור דגי מחמד בחנויות. הדגים הראשונים שנמכרו היו כמובן משריצי חיים מקומיים בלבד. מאוחר יותר, עם התקדמות ההובי, החלו חובבים רציניים ליצור קשר עם מלחים וביקשו מהם לאסוף במיכלים דגים מנהרות ואגמי מים מתוקים תוך כדי מסעותיהם באפריקה ובדרום אמריקה. ברוב המקרים, הדגים העדינים לא שרדו את המסע הארוך בתוך קופסאות ברזל מגושמות. רק לאחר שנכנס עידן משלוחי האוויר, החל ההובי לצבור תאוצה גבוהה יותר.
בשנות ה- 50 החלו להגיע משלוחי דגים נדירים ויקרים (לאותה התקופה) כמו הנאון טטרה. חלק מהדגים הנפוצים של אותה תקופה היו טטרות קטנות וסוגי גורמי, כולל כמה מינים שהיום נחשבים לנדירים ואף לזנים שנכחדו. באותה התקופה האקווריומים עדיין היו קטנים ומועדים לנזילות אולם כבר אז החלו לזנוח את שיטות החימום הישנות (בסיס מתכת שמתחתיו מחממים עם גז או נפט) לחמם אקווריומים ע"י אבי טיפוס של גופי החימום הידועים כיום ואפילו משאבות הידראוליות שמזרימות אוויר למים הוכנסו לשימוש אצל החובבים הרציניים. באותם שנים הומצא הפילטר הראשון לאקווריומים - הפילטר התת קרקעי.
בשנות ה- 60 כבר ניתן היה למצא חנויות דגים ברוב הערים הגדולות באירופה ובארה"ב, כאשר מרכז התחביב היה גרמניה, אשר הייתה היצואנית הגדולה ביותר של דגי נוי באותם השנים. המינים המוצעים היו מוגבלים ביותר ורב הדגים שנמכרו היו משריצי חיים, זברה דניו, טטרות קטנות וברבוסים נפוצים.
עם המצאת הסיליקון בשנות ה- 70 התחביב החל לרוץ קדימה , ניתן היה לרכוש אקווריומים במחיר השווה לכל כיס, המקצוענים יכלו להקים אקווריומים שנחשבו לגדולים באותה התקופה מבלי חשש לנזילות ואף לשכן בהם דגים גדולים כציקלידים ועוד. עם הכרת פרמטרי המים הבסיסיים, מחזור החנקן ושינוי התפיסה הישנה כי מים ישנים ללא רענון מצויינים לדגים, הבנת גידול הדגים במיכלים סגורים קפץ מדרגה נוספת. באותם שנים החלו להגיע לחובבים מבונות ועוד ציקלידים ממלאווי ומטנגניקה שבאפריקה. מאוחר יותר החלו הציקלידים הדרום אמריקאים הגדולים להגיע ואיתם גם דגים מאוסטרליה (קשתות) ומפפואה ניו-גינאה. באותם שנים החלו מחקרי הדגים לצבור תאוצה וחוקרים ומגלים רבים "שחו" להם בביצות, אגמים ונהרות בכל האיזורים הטרופיים בכדי לתעד ולגלות מינים חדשים - מיני דגים "ישנים" בתחביב הוחלפו ע"י מינים חדשים שאך התגלו. באותם שנים החלו להתאגד אגודות באירופה ובארה"ב שהחלו להחליף בינהם מידע על מזון, תרופות ואף דגים. ההשפעה התרבותית והסוציאלית של אגודות אלה ניכרת עד לימינו אנו.
כיום התחביב עצמו מתחלק לכמה וכמה נישות עיקריות בינהן אקוורימי המים המתוקים, אקווריומי הצמחיה ואפילו ריבוי דגים הפך להובי בפני עצמו ואפילו. לכל אחת מנישות אלה קיימת היסטוריה משלה, כאשר אקווריומי הצמחיה הפכה לנישה בפני עצמה כבר בשנות ה- 30 למאה העשרים ע"י ההולנדים ומאז ועד היום קיימת השיטה ההולנדית של אקווריומי צמחיה. רק בשנות ה- 80 לאותה המאה החלה גם השיטה הטבעית (NATURE AQUARIUM) שהגיע מיפן, ע"י אמן הצמחיה טקאשי אמאנו. היום עם התפתחות התחביב והטכנולוגיה שנרתמת לצידנו (CO2, תאורה ועוד) הרבה מיני צמחים שעם גילויים לא הוגדרו כצמחים המתאימים לאקווריום (כמו גלוסוסטיגמה, טונינה וכיו"ב) משמשים כצמחי מים יפים המעטרים מליוני אקווריומים מסביב לעולם.
בשנות ה- 60 החלו להתהוות אקווריומי המים המלוחים, אולם אלה היו רק במקומות ציבוריים. באותם השנים נכנסו לשימוש ה- UV והפורק חלבונים הנמצאים כמעט בכל אקווריום מלוח כיום. בשנות ה- 70 החלה נישת המלוחים להיכנס לבתים פרטיים וכבר אז עם הצלחת אחזקת דגי המים המלוחים, נצפו מספר מקרים של ריבוי דגי מרינה באקווריום!!! התיעוד הראשון של רביית דגי מים מלוחים באקווריום היה בשנת 1975 ע"י מרטין מו (MARTIN MOE) וכריס טורק (CHRIS TURK) מ"אקוולייף ריסרצ' אשר הצליחו להרבות מיני אלמוגיות ושושנונים. רק לקראת סוף שנות ה- 70 החלו חובבים לגדל אלמוגים הנחשבים כאלמוגים קלים לגידול היום.
בשנים האחרונות, ישנם דיווחים על גידול מדוזות מסוגים וממינים שונים באקווריום המלוח, דבר הנחשב לקשה ביותר עד השנים האחרונות!
ריבוי הדגים שהפך לנישה בפני עצמה, עוזר לנו, החובבים להשיג מגוון רחב ויפה יותר של דגים ואף לעזור לשמור על ערכי טבע מוגנים. ריבוי דיסקוס שנחשב בעבר לאחד הדברים הכי קשים שיש, מתבצע כיום אצל כל חובב המחזיק את הציוד המתאים וקורא כמה מאמרים בנושא, ריבוי דגי קרקעית נדירים מתבצע כיום אצל חובבים מקצוענים ועוזר לשמור על דגים שכמעט ונכחדו מסביבתם הטבעית - ריבוי של דגים כאלה מתבצע גם ע"י כמה מחברי פורום זה, כאן בישראל.
אז איפה אנחנו עומדים ולאן פנינו מועדות? כיום ניתן להשיג מאות ואלפי מיני דגים וצמחי מים שמגיעים מכל העולם, הן מגידול בשבי והן ממקומות המחיה הטבעיים שלהם והמתאימים לגידול באקווריום הביתי ללא כל קושי. הטכנולוגיה שהביאה לנו את פורקי החלבונים, הפילטרים החיצוניים, מערכות הUV, המזון היבש והחי, מערכות התאורה המלאכותית ומערכות ה-CO2 , כמו גם את החימום והקירור מאפשרים לחובב להתחיל ב"רגל ימין" בכל סוג וסוג של דג שהוא ירצה להחזיק. המידע הרב שנשפך בחינם בערוצי התקשורת הרבים, ובעיקר באינטרנט, כולל את אתר FRESHREEF המתמחה באקווריומי מים מתוקים בכלל ואקווריומי צמחיה בפרט עוזרים עוד יותר לחובב לגבש החלטה היכן להתחיל וכיצד להתקדם.
הקדמה יוצרת גם מוטציות גנטיות, כמו דיסקוסים בשלל צבעים, סקלים לבנים, דניו זוהרים בלילה, אלמנות ודגי תוכים צבועים בכל מיני צבעים מגוחכים ומוזרים ונותנת מענה לכל מה שרק חלמו עליו בתחילת המאה הקודמת, לא כל שכן בתחילת האלף שעבר?.
ברוך מור
היום הכל נראה לנו כל כך פשוט, הולכים לחנות הקרובה, קונים מיכל זכוכית בכל גודל ועיצוב, מוסיפים פילטר איכותי מסוג זה או אחר, חימום, ועוד כמה אביזרים זולים וההתקנה הסתיימה. לאחר סיום מחזור החנקן, שהיום כל חובב מתחיל מכיר ויודע מהו, הולכים שוב לחנות ורוכשים דגים טרופיים שהגיעו מהאמזונס או דגים שהגיעו מאחד האגמים הגדולים של אפריקה או אפילו מאחד הנחלים המקומיים בדרום מזרח אסיה ומתחילים לגדל אותם ליופי. יש שיוסיפו צמחים טרופיים ו-CO2 ויש את אלה שבכלל ילכו על הצד המלוח וירכשו מקרר, פורק חלבונים, רפיוג'ם ויוסיפו דגי מים מלוחים ואפילו אלמוגים ושושנות מים מיוחדות מהריפים הכי אקזוטיים בעולם. אז זהו, שפעם זה לא היה כל-כך פשוט. רוצים לדעת איך הכל התחיל?! תתחילו לקרא?
אז ככה, הכל התחיל לפני כ- 4000 שנה או בעצם כ- 2000 שנה לפני הספירה, אז תרבויות קדומות כמו השומרונים, המצרים, היוונים והרומאים החלו להחזיק דגים בשבי. כמובן שבאותה תקופה לא חשבו על זה שהם הראשונים לגדל דגי נוי וכי התחביב הנ"ל יהפוך לתחביב השני הכי נפוץ בעולם לאחר תחביב הגינון ואפילו לפני איסוף בולים! אותם תרבויות עתיקות החזיקו את הדגים לצרכי מאכל בלבד. בקברות הפרעונים ניתן לראות ציורי קיר המתארים את אופן לכידת ואחזקתם הדגים על גדות הנילוס ואף במכלאות שמחוץ לנהרות.
הראשון לתעד את מדעי הדגים (ICHTHYOLOGY) היה אריסטוטל (ARISTOTLE) שעשה זאת כבר בשנות 384-322 לפנה"ס, הוא החל להגדיר ולתעד מנהגיהם של דגים מקומיים בלבד.
הרחק מעבר לתרבויות אלה, במזרח הרחוק החלו להחזיק קרפיונים מוזהבים, שהם בעצם אבותיהם של דגי הזהב של ימינו שעברו טרנפורמציות והכלאות רבות מאז ועד היום. הקרפיונים הוחזקו לצורכי נוי בבריכות דגים מלאכותיות כבר במאה העשירית לספירה. ישנם תיעודים המורים כי דגי זהב הוחזקו עוד בשושלת סונג הסינית (960-1279) . בשנת 1136 הקיסר הסיני היו-סונג ( HIAU TSUNG) החל להרבות את דגי הזהב בסביבה מבוקרת, לאחר מספר שנים דגי הזהב צוברים תאוצה והופכים לתחביב של הרבה בתים מהאצולה הסינית. בשנת 1510 דגי הזהב כבר לא נחשבו לתחביב יוקרתי והפכו לדבר נפוץ בכל דרום מזרח אסיה ובעיקר בסין וביפן. לקראת סוף המאה, בשנת 1596 הופץ הספר הראשון בנושא שנקרא " מאמר על דגי זהב". בשנת 1616 דגי הזהב החלו להגיע ליפן, היפנים הפכו במהרה למאסטרים בנושא, ועד היום הם אחד היצואנים הגדולים ביותר של דגי זהב איכותיים.
מכאן נרוץ כמה מאות קדימה, באמצע המאה השמונה עשרה, החלה שיטת ה"אקווריום המאוזן", כאשר צמחים צפים הוכנסו לאקווריום בכדי לסלק רעלים ודגים מנקים הוכנסו בכדי לנקות את קרקעית האקווריומים. ניתן לומר כי המאה ה- 19 היא בעצם המאה בה החל תחביב האקווריומים המודרני. כבר בתחילת המאה ה- 19 , בתקופה הויקטוריאנית, ניתן לראות אקווריומים מקושטים ומעוטרים בזהב, ברונזה ונחושת. באותה תקופה החזיקו דגי מים קרים ודגים מקומיים בלבד והערכתי היא שהדגים הוחלפו בקצב מהיר משום שלא הייתה פילטרציה וכיו"ב. מאוחר יותר, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ידוע על מספר אקווריומים מאוזנים יחסית בגרמניה של אותם שנים. באותן שנים החלו מחקרים מדעיים להוכיח כי ישנה חשיבות מכרעת להוספת צמחים מים לאקווריומי הדגים בכדי לשמור על סביבה מחומצנת ובריאה לדגים.
רק בשנות ה- 20 למאה הקודמת החל תחביב גידול הדגים באקווריומים להתהוות למה שאנו מכירים כיום. באותם שנים החלה חברת מטל (MATTEL) האמריקאית למכור דגי מחמד בחנויות. הדגים הראשונים שנמכרו היו כמובן משריצי חיים מקומיים בלבד. מאוחר יותר, עם התקדמות ההובי, החלו חובבים רציניים ליצור קשר עם מלחים וביקשו מהם לאסוף במיכלים דגים מנהרות ואגמי מים מתוקים תוך כדי מסעותיהם באפריקה ובדרום אמריקה. ברוב המקרים, הדגים העדינים לא שרדו את המסע הארוך בתוך קופסאות ברזל מגושמות. רק לאחר שנכנס עידן משלוחי האוויר, החל ההובי לצבור תאוצה גבוהה יותר.
בשנות ה- 50 החלו להגיע משלוחי דגים נדירים ויקרים (לאותה התקופה) כמו הנאון טטרה. חלק מהדגים הנפוצים של אותה תקופה היו טטרות קטנות וסוגי גורמי, כולל כמה מינים שהיום נחשבים לנדירים ואף לזנים שנכחדו. באותה התקופה האקווריומים עדיין היו קטנים ומועדים לנזילות אולם כבר אז החלו לזנוח את שיטות החימום הישנות (בסיס מתכת שמתחתיו מחממים עם גז או נפט) לחמם אקווריומים ע"י אבי טיפוס של גופי החימום הידועים כיום ואפילו משאבות הידראוליות שמזרימות אוויר למים הוכנסו לשימוש אצל החובבים הרציניים. באותם שנים הומצא הפילטר הראשון לאקווריומים - הפילטר התת קרקעי.
בשנות ה- 60 כבר ניתן היה למצא חנויות דגים ברוב הערים הגדולות באירופה ובארה"ב, כאשר מרכז התחביב היה גרמניה, אשר הייתה היצואנית הגדולה ביותר של דגי נוי באותם השנים. המינים המוצעים היו מוגבלים ביותר ורב הדגים שנמכרו היו משריצי חיים, זברה דניו, טטרות קטנות וברבוסים נפוצים.
עם המצאת הסיליקון בשנות ה- 70 התחביב החל לרוץ קדימה , ניתן היה לרכוש אקווריומים במחיר השווה לכל כיס, המקצוענים יכלו להקים אקווריומים שנחשבו לגדולים באותה התקופה מבלי חשש לנזילות ואף לשכן בהם דגים גדולים כציקלידים ועוד. עם הכרת פרמטרי המים הבסיסיים, מחזור החנקן ושינוי התפיסה הישנה כי מים ישנים ללא רענון מצויינים לדגים, הבנת גידול הדגים במיכלים סגורים קפץ מדרגה נוספת. באותם שנים החלו להגיע לחובבים מבונות ועוד ציקלידים ממלאווי ומטנגניקה שבאפריקה. מאוחר יותר החלו הציקלידים הדרום אמריקאים הגדולים להגיע ואיתם גם דגים מאוסטרליה (קשתות) ומפפואה ניו-גינאה. באותם שנים החלו מחקרי הדגים לצבור תאוצה וחוקרים ומגלים רבים "שחו" להם בביצות, אגמים ונהרות בכל האיזורים הטרופיים בכדי לתעד ולגלות מינים חדשים - מיני דגים "ישנים" בתחביב הוחלפו ע"י מינים חדשים שאך התגלו. באותם שנים החלו להתאגד אגודות באירופה ובארה"ב שהחלו להחליף בינהם מידע על מזון, תרופות ואף דגים. ההשפעה התרבותית והסוציאלית של אגודות אלה ניכרת עד לימינו אנו.
כיום התחביב עצמו מתחלק לכמה וכמה נישות עיקריות בינהן אקוורימי המים המתוקים, אקווריומי הצמחיה ואפילו ריבוי דגים הפך להובי בפני עצמו ואפילו. לכל אחת מנישות אלה קיימת היסטוריה משלה, כאשר אקווריומי הצמחיה הפכה לנישה בפני עצמה כבר בשנות ה- 30 למאה העשרים ע"י ההולנדים ומאז ועד היום קיימת השיטה ההולנדית של אקווריומי צמחיה. רק בשנות ה- 80 לאותה המאה החלה גם השיטה הטבעית (NATURE AQUARIUM) שהגיע מיפן, ע"י אמן הצמחיה טקאשי אמאנו. היום עם התפתחות התחביב והטכנולוגיה שנרתמת לצידנו (CO2, תאורה ועוד) הרבה מיני צמחים שעם גילויים לא הוגדרו כצמחים המתאימים לאקווריום (כמו גלוסוסטיגמה, טונינה וכיו"ב) משמשים כצמחי מים יפים המעטרים מליוני אקווריומים מסביב לעולם.
בשנות ה- 60 החלו להתהוות אקווריומי המים המלוחים, אולם אלה היו רק במקומות ציבוריים. באותם השנים נכנסו לשימוש ה- UV והפורק חלבונים הנמצאים כמעט בכל אקווריום מלוח כיום. בשנות ה- 70 החלה נישת המלוחים להיכנס לבתים פרטיים וכבר אז עם הצלחת אחזקת דגי המים המלוחים, נצפו מספר מקרים של ריבוי דגי מרינה באקווריום!!! התיעוד הראשון של רביית דגי מים מלוחים באקווריום היה בשנת 1975 ע"י מרטין מו (MARTIN MOE) וכריס טורק (CHRIS TURK) מ"אקוולייף ריסרצ' אשר הצליחו להרבות מיני אלמוגיות ושושנונים. רק לקראת סוף שנות ה- 70 החלו חובבים לגדל אלמוגים הנחשבים כאלמוגים קלים לגידול היום.
בשנים האחרונות, ישנם דיווחים על גידול מדוזות מסוגים וממינים שונים באקווריום המלוח, דבר הנחשב לקשה ביותר עד השנים האחרונות!
ריבוי הדגים שהפך לנישה בפני עצמה, עוזר לנו, החובבים להשיג מגוון רחב ויפה יותר של דגים ואף לעזור לשמור על ערכי טבע מוגנים. ריבוי דיסקוס שנחשב בעבר לאחד הדברים הכי קשים שיש, מתבצע כיום אצל כל חובב המחזיק את הציוד המתאים וקורא כמה מאמרים בנושא, ריבוי דגי קרקעית נדירים מתבצע כיום אצל חובבים מקצוענים ועוזר לשמור על דגים שכמעט ונכחדו מסביבתם הטבעית - ריבוי של דגים כאלה מתבצע גם ע"י כמה מחברי פורום זה, כאן בישראל.
אז איפה אנחנו עומדים ולאן פנינו מועדות? כיום ניתן להשיג מאות ואלפי מיני דגים וצמחי מים שמגיעים מכל העולם, הן מגידול בשבי והן ממקומות המחיה הטבעיים שלהם והמתאימים לגידול באקווריום הביתי ללא כל קושי. הטכנולוגיה שהביאה לנו את פורקי החלבונים, הפילטרים החיצוניים, מערכות הUV, המזון היבש והחי, מערכות התאורה המלאכותית ומערכות ה-CO2 , כמו גם את החימום והקירור מאפשרים לחובב להתחיל ב"רגל ימין" בכל סוג וסוג של דג שהוא ירצה להחזיק. המידע הרב שנשפך בחינם בערוצי התקשורת הרבים, ובעיקר באינטרנט, כולל את אתר FRESHREEF המתמחה באקווריומי מים מתוקים בכלל ואקווריומי צמחיה בפרט עוזרים עוד יותר לחובב לגבש החלטה היכן להתחיל וכיצד להתקדם.
הקדמה יוצרת גם מוטציות גנטיות, כמו דיסקוסים בשלל צבעים, סקלים לבנים, דניו זוהרים בלילה, אלמנות ודגי תוכים צבועים בכל מיני צבעים מגוחכים ומוזרים ונותנת מענה לכל מה שרק חלמו עליו בתחילת המאה הקודמת, לא כל שכן בתחילת האלף שעבר?.
ברוך מור בעל נסיון של כ-10 שנים בגידול דגי נוי ורבייתם ואספן צמחי מים נדירים מכל רחבי העולם. ברוך עוסק בין השאר בעיצוב ובהקמת אקווריומים בבית הלקוח ובבתי עסק וכמו כן מחזיק באוסף נדיר ביותר של צמחי מים ולאחרונה פתח חנות המתמחה באקווריומי HIGH TECH.
http://WWW.FRESHREEF.COM
http://WWW.FRESHREEF.COM
